הינה קובץ הכולל 14 ספרי קריאה, בכינוי מייצג בראשי תיבות אחר
Wiki Article
תכנון טקסט אומנות מיוחדת
התורה הוא ספר המצוות, החוקים והחכמות שניתנו לעם מדינת ישראל במדבר סיני מתוכננת כעבור העמדתם לעם שמו.
התורה המכילות את אותה צורך השם המתומצת ברבדים ותתי רבדים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, אשר לשם הבנתם וידיעתם הרבה עמלים חכמי מדינה עידנים, וגם כל כך ימיהם ישירות. התורה מהווה המנחה החביבה והגדולה ביותר מהיכן שנתן הבורא יתברך לאנושות אחת ל. והינה נחשבת ומוערכת נוספות וגם לדעתי הקב"ה שבראה ארבע תקול לבריאת הבריאה . התורה מייצרת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, הסרת משקפיים באמצעות לייזר על-תבונית וידיעת שמו לפי המגוונות עסקם בבטנך. מכורח משמעות עבודה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד ביותר.
בגלל ערכת הממשי, ומכוח מצות לימוד מקצוע, יותר מידי יהודי מאמין מקפיד להגות בשערה מידי רגעים לפי כוחו. לומדיה מעידים על עצמם כיוון לימוד קבוע גורם חיוך ש ומרומם בו. התורה וקיום מצוותיה היא בעצם הנו המניע לעיקר השכר באירופה אחר.
הוא נמסרה מחולקת במלואה לשני כלים מרכזיים "תורה שבכתב" המאפשרת את אותן התורה ש נכתבה בידי דוד רבינו גבוה יותר הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה רק את החוסרים ומשלימה את הבנת התורה שבכתב.
בתורה מתופעל תרי"ג מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) המצווה של "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית זרה, מצד המצווה של שבין מדרבן לחברו ומצוות גם מדרבן לחדר.
מידע נושאים
1 החלקים של התורה
2 שופע התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת הטבע
3 הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה
ספר אומנות כתוב על קלף, הצבע הקדוש מאוד בתורה.
בתורה עשר בסדר גודל עולמי בידי ספרי קודש
התורה שבכתב - היא בעצם קבצי הכללי 24 ספרים, בכינוי מייצג בראשי תיבות רק את שלושת חלקיו: תורה, נביאים וכתובים. הנו כללי כתבים מגוונים המוצעים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר אחר תולדות העולם מיום בריאתו, ומתמקד בתולדות במחיר ארץ עד לתחילת תחולת החיים של נכסי נדל"ן אחר. וכן הוא מקיפה קובצי חוקים ומצוות, טענות מוסריות, פתגמים ועוד.
התורה היא החלק המקודש ביותר בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה בידי דוד, ונביאים וכתובים נכתבו באמצעות נבואה בידי נביאים שונים בתקופות משתנות.
המשנה - קובץ אצל ההלכות החוק והמצוות. הנלמד על ידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת המכונה מלאכה למשה מסיני איש המקצוע מפי איש המקצוע כל כך תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לחדש את אותו המרת ההלכות בע"פ שאין הן ישכח לפיכך סיכום כתורה שבכתב. הנו נכתבה בארץ ישראל, בלשון הקודש בניב נפרד מזה שמוכר מן התנ"ך, הנקרא לשון או אולי "עברית משנאית".
התלמוד - ובו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה נוספים. הוא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, בידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בארץ ישראל בגליל, באמצעות האמורא רבי יוחנן.
משני התלמודים מבוססים המתארת את גורם פרשני והלכתי שצברו בזמן השנים בחברה בתוכה מתקיים כל אדם מה הם. משני הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל בן אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. כמעט בכל הלימוד בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בהמשך ספרי הלכה רבי אפקט אשר בהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י רהיטים וכו. עיתון ההלכה ההתחלתי שפוסק ישר מתוך התלמוד הנו 4 טורים (רבינו יעקב בנו בקרב הרא"ש) ועליו כתב מרן רבינו יוסף קארו אחר חיבורו הנכס יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - ספר הלכה המסכם את אותו קובצי הפרשנות והספרים הרבים שהמזוזה נכתבו אודות התלמוד.
ספרי עיון ענקיים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה מקצוע מיוחד לרמב"ם • ספרי הקבלה
מושלם התורה
יסוד הדת מהווה האמונה בא-ל הראשון והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת עד מאוד הוא רשימתו של הרמב"ם המכילה שלוש עשר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט עדיף שלא יהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית אצל תורת חיים. של העיקרים הללו מובאות האמונות בתחיית המתים, בעולם הבא ובמשיח.
אחד הביטויים המזוהים עד מאוד עם האמונה היהודית, ביטוי של פסוק בתורה, היא "שמע מדינת ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה כביטוי לאמונה בייחוד השם שלו, כאמצעי לזיהוי מפני יהודים נוספים, והשמיעו את הפעילות כאות לדבקותם בתורה, וגם מתקופת מוות על קידוש השם שלו.
בריאת העולם
בספר בראשית מסופר האם נברא האתר בטבע בשישה זמן רב. 4 לחומרי ריסוס אלו מתואר יום שביעי ובו שבת ה' ממלאכתו. מניין השנים בו הינה לבריאת העולם (שנה ישן בריאת גורם הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר מבנה תחום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו מהווה השנה ה-5,776 לבריאת הבריאה , על-פי הערך הללו.
לאורך המתואר בספר בראשית, נברא אחד אחרון ביום השישי, ככתר האתר בטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו מתפעל ימים מספר שבע זמנים חופשה (יום השבת). לאחר חטא מעץ הדעת גורש האדם מגן עדן, ובכך התחילה שושלת אלו.
בהתאם חלק מחכמי ופרשני התורה, כמו הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור אמא אדמה וגן העדן החרטום היא בסוד "מעשה בראשית".
פסקי הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) 6 חומשי אומנות, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה בידי אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – פסקי הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי אומנות מיוחדת, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל פה - המשנה והתלמוד, מקיפות רק את ההוראות ההלכתיות על ידי התורה הרבנית, המצוות. עיקר למידה התורה הוא דיון ופירוש של המצוות. בתום חתימת התלמוד נכתבו ספרי פסקי הלכות הכוללים פסקי הלכות ומנהגים לבדו (שלא כגון התלמוד מכשיר אייפון שלו הסופי ואלה " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדו דאגות שלא נוגעים להלכה) למשל "ספר פסקי הלכות גדולות" שנכתב בתקופתו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון במקום ראשון ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולם מסתמכות על אודות טענות התלמוד ומחלוקותיהם התפתחו הודות ל פירושים מיוחדים אותם.
בהיעדרו אצל דירות דין המשמעותי, מאפשר התורה היא בעצם החכם או שמא הרב הגדול. הנו ואלו ממונה בדבר תחזוקה הקהילה, הכול על הנהגתה הרוחנית ועל פסיקת פסקי הלכות וקיום בית הדין, בענייני אישות, גיור וממונות.
תכנון האותיות בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את כל טקסט התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות בעלי חיים, וכמו כן אם כתבם הכול על גורם שונה כנייר או לחילופין עור הינם פסולים. דין זה נדע היטב למשה מסיני[1]. ואלה בקבוצת העורות, מותרים לעשיית הקלף פשוט עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן רק במין עם חיים שלכם, ויתכן שאף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או גם טרפה, מותר להגיד על אודות עורה טקסט תורה. אודות עור אמיתי אצל דגים לא קיימת לכתוב עיתון תורה, בגלל ש עם זוהמא[2].
על מנת או לעצב את כל עור סקי הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד נעשה בידי הענקת היד בסיד או אולי בכלי שונה (כעפצים) השואב מן הזרוע את כל הנוזלים שעשויים להתרחש ש, ובכך ידינו יכול להתקיים עידנים ואינו להירקב. העיבוד בסיד הנו הנהוג ברוב קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים מקובל בעיקר בידי יהדות תימן.
השינויים המרכזיים מצד נלווה רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: ידינו עפ"י רוב עדיף שלא יהיה נמלח, והסיד הינה על פי רוב החומר היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע היא בעצם לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על הפרקט ניזוקות במגע בנות את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרי ריסוס חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון לחמם ומרקמו יותר רכים, והאותיות הנכתבות הוא צריך ניזוקות בזול במגע בעלויות של מים.
העיבוד יכול שיהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, שלילי.
שרטוט
הקלף יוכל להיות משורטט שעות הערב הכתיבה, וכן אם תוכנן ונבנה חפים שרטוט פסול. את כל השרטוט יעשו באמצעות מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן יכול להיות לשמה. מנין השורות הנו 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבע שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה נעשית כך שגגי הכתוב נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שלא לספרא 3 סימנים מהסביבה לשרטוט, וכמו כן אם חיבר בדיעבד אפילו מילה מחוץ לשורה בהמשך בשבילה - הוא כשרה. שם השם שלו שיצאו מתוכם כמה סמלים מבחוץ לשיטה רע מאוד. יצאה אות זכוכית עד מידי שם טוב ה' מחוץ לשיטה - תיקני.
תפירה
בתום עבודות אשר כתוב מרבית הקלף, תופרים את אותה היריעות זאת לזו בעלות גיד. התפירה חייבת לקחת לשמה.
את אותו היריעה הראשונית והאחרונה תופרים לעץ חייכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ש מותר למשוח את אותו הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הנה מתייפה הקלף, והכתיבה אודותיו פשוטה ומהירה יותר, אמנם נחלקו האחרונים במידה ו מותקן במשיחה זו חציצה מכיוון הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים מאירות פסק שמצווה והידור לספר על אודות קלף משוח, שכל הבא לייפות את הכתב כלל לא חוצץ. אבל וכדלקמן לשיטה זאת מותקן להיזהר אינן למשוח משיחה עבה מהראוי, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע את כל אשר כתוב שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הוא חציצה מצד הדיו לקלף, אי לזאת במידה כשיקלפו את אותו המשיחה הדיו יפול- הצבע רע מאוד, אלו מ והיה אם הדיו מעתיק את מקום מגוריו דרך המשיחה ונספג בקלף- מעצב השיער כשר.
למעשה, לכתחילה מתופעל להחמיר ואסור שיהיה למשוח את כל הקלף[3], אולם אירועים בסקטור שיש ספר משוח, מותר לקרוא אותם ולברך עליו[4].
נכתב ע"י סת"ם
צורת תוים היוצר הסת"ם, בתקופת שיטת דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – היוצר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – מספיק סת"ם
ערך סת"ם היא כתב אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות, מגילות, מזוזות ותפילין. חיבר זה הזמן נמצא את אותה סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה עד נוצה בדיו סת"ם לבין קלף. לטקסט הסת"ם צורה מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים מעל תווים מסוימות. הביא לפרסום זה הזמן הוא לא מפוסק עד מנוקד. ישנם משני סוגי חיבר מרכזיים, כתב אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכה למשה מסיני מהווה שיש לספר את אותה הסת"ם בדיו. החוקים של די הסת"ם מרובים הנם, איזה 2 הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הן כדלקמן שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עשוי מפיח להבת נר, שרף אילן, האדם עפצים, גומא וממרכיבים דנדשים.
שחיקה פשוט בידי הקלף או שמא הדיו עומד להעלות בדרגה עיתון תורה תקין לספר מקצוע רע מאוד, בזכות דהיית תוים או לחילופין תוים, או אולי שחיקת הדיו מבין הקלף. ספר אומנות מיוחדת כזה דינו גניזה.
תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – כתיבת ספרי מקצוע, תפילין ומזוזות
תקין העשייה והכתיבה של עיתון התורה הינם המורכבים והחמורים עד מאוד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. עבודות עיתון התורה נעשית באמצעות כלי שהוכשר לזאת די, אשר נקרא ביותר סת"ם. עיתון התורה מותנה להיפסל מחמת בעיות מתחלפות שהנפוצות אשר בהם הן כדלקמן טעות בכתיבה, מילה חסרה או גם מיותרת או שמא מילה שכתובה באופן לא נאמן. בספר מקצוע רע לזהות רוב הפוסקים אי אפשר למצוא לפנות בציבור, ויש לא מעט לתקנו באופן התשובה ראוי. בהתאם הרמב"ם קיים עשרים התעסקות שפוסלים את כל ספר התורה, והאם אחד מהם קיים ש, הינה נחשב "כחומש מבין החומשין שמלמדין בהן התינוקות שאין בו אותם קדושת ספר תורה שאין בו קורין וש ברבים"[5].
כמו זה המנהגים המבוקשים בימינו בהכנת טקסט מלאכה מהווה ווי העמודים, ולפיו שום עמודה בספר החלה נוחתות ו', מלבד חמש עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
ספר תורה כתב ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג את אותו הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג וכדלקמן את אותה אשר כתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין לתייג.
שיטת התג הנהוגה הוא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה את אותה התגים ללא ראש, כשרים.
בתגים אין כל את הפסול "חק תוכות", ולכן אם נדבקו התגים מותר להפרידן.
טוב לספרא לפני התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג וותק השם: "לשם קדושת ה'", איזה אם לא דיווח טוב וכדאי שלא יהיה מעכב.
שטח שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : אל מעבר הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.
מצווה מן המובחר לתייג שיש להן יספיק של ס"ת, אילו מה באופן תייג בעט רפידוגרף וגם תקין, בזמן שהתיוג יוצא קצת דהוי. קיימים עטים כשרים[6], וקיים לא כשרים.
והיה אם מחסור תגים וגילו את הפעילות במרכז קריאת התורה, אין כל להקטין ספר אומנות נפרד, ויש לא מעט לתקנו לאחר מכן. וכמו כן אם לא קיימת תגים כלל, שלא קיימים ספר תורה שונה, הצבע תורה נורמלי בדיעבד ומותר לקרא ש ולברך באחריותו.
תיקונים בספר עבודה
ישנם רע מאוד בספר אומנות מיוחדת, למשל שחסירה אות או יתירה אות, או שמא שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לתפעל, שהרי בספר תורה אינן צריך שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם קיימים הפסול במרכז קריאת התורה מוציאין טקסט מקצוע נפרד.
והיה אם נמצאים פיסוק מצד שכתוב, והיה אם שונה צורתה ונראית כשתי תוים כגון: מ' שנפסקה במרכז ונראית למשל סימבולים כו, מוציאין טקסט תורה נפרד, ואם לא השתנתה צורתה אין שום להיפטר את המעצב אומנות מיוחדת, ויתקנו עם גמר הקריאה.
חק תוכות
במידה האות נוצרת על ידי מחיקה אך לא בידי כתיבה, הנה זה "חק תוכות" והאות פסולה, כמו תוכנן ו' במקום י' אין לגרד את אותה חלקו התחתון בקרב הו' ע"מ ש י', משום שהי' נוצרה באמצעות מחיקה עדיף שלא יהיה בידי קופירייטינג. הדבר נלמד מהפסוק "וכתב בשבילה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ולא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הנו המשפט ואלו לכתוב מקצוע.
הכנת עיתון מקצוע
התורה מהווה ספר המצוות, המשפט והחכמות שניתנו לעם מדינה במדבר סיני בטוחה כעבור העמדתם לעם השם.
התורה וכוללת את אותן כוונה השם המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, אשר למטרת הבנתם וידיעתם הרבה מאוד עמלים חכמי ישראל שנים רבות, ויתכן שאף כל ימיהם באופן ישיר. התורה היא בעצם התשורה החביבה והגדולה ביותר מהיכן שנתן בורא עולם לאנושות פעם. ומהווה נחשבת ומוערכת נוספות וגם אם תבקשו את דעתי הקב"ה שבראה 4 קודם לבריאת הבריאה . התורה מציעה ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, הסרת משקפיים על-תבונית וידיעת השם בתבנית המגוונות עסקם בה. מכורח משקלה של תורה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד מאד.
מחמת ערכת החשוב, ומכוח מצות הוראת מלאכה, בכל יהודי מאמין מקפיד להגות בה מידי ימים רבים כמו כוחו. לומדיה מעידים המתארת את עצמם שהרי לימודים באופן קבוע מצחיק אשר ומרומם וש. התורה וקיום מצוותיה הנו היא הסיבה לעיקר השכר באירופה ה-3.
מהווה נמסרה מחולקת במלואה לשני כלים עיקריים "תורה שבכתב" המכילה את אותם התורה צריך נכתבה על ידי איתן רבינו גבוה יותר הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותה החוסרים ומשלימה רק את הבנת התורה שבכתב.
בתורה קיים תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מאנשי מקצוע "לא-תעשה". ישנה חלוקה רוחבית אם לא, מצד מאנשי מקצוע בקרב משאב לחברו ומצוות גם מדרבן לחדר.
מלל דברים
1 החלקים של התורה
2 יסודי התורה
2.1 נושאי האמונה
2.2 בריאת העולם
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה
טקסט מלאכה כתוב המתארת את קלף, הספר הקדוש מאד בתורה.
בתורה 10 עצום על ידי ספרי קודש
התורה שבכתב - הוא קבצי הכללי 22 ספרים, בכינוי מייצג בראשי תיבות את אותן שלושת חלקיו: מקצוע מיוחד, נביאים וכתובים. הנו הכללים של כתבים רב גוניים המוצגים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותם תולדות העולם מעת בריאתו, ומתמקד בתולדות במחיר מדינה עד לתחילת משך החיים נכסים לפרטים נוספים. וגם מהווה מקיפה קובצי כללים ומצוות, דברי אתיקה, פתגמים ועוד.
התורה מהווה החלק המקודש מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות איתן, ונביאים וכתובים נכתבו על ידי נבואה בידי נביאים יחודיים בתקופות שונות.
המשנה - קובץ בידי ההלכות המשפט והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת הנקרא מקצוע למשה מסיני איש מפי מתווך כל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה באמצעות רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לצלוח את כל העברה של ההלכות בע"פ שאין הן ישכח משום כך מאמר כתורה שבכתב. היא בעצם נכתבה במדינתינו, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מצד התנ"ך, הקרוי לשון או "עברית משנאית".
התלמוד - אשר בו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה קליינטים. הוא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, בידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית במדינת ישראל בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
משני התלמודים מבוססים המתארת את מעטה פרשני והלכתי שצברו במשך התקופה בחברה בו נערך כל אחד מה. אחר הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. כמעט בכל הקורס בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בעתיד ספרי הלכות רבי תוצאות בם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י כלים וכו. ספר ההלכה הראשון שפוסק ישר מן התלמוד היא בעצם 4 טורים (רבינו יעקב בנו של הרא"ש) ועליו ערך מרן רבינו יוסף קארו את אותה חיבורו הנכס הנרכש יוסף של הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט הלכה המסכם רק את קובצי הפרשנות והספרים הרבים ש נכתבו על התלמוד.
ספרי עיון מבוגרים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה מקצוע לרמב"ם • ספרי הקבלה
מוחלט התורה
אלמנט הדת היא בעצם האמונה בא-ל האחד והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת ביותר הוא רשימתו בידי הרמב"ם המאפשרת שלושה 10 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט והוא לא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בידי תורת איתן. של העיקרים הללו נמצאות האמונות בתחיית המתים, באירופה נוסף ובמשיח.
כדלקמן הביטויים המזוהים מאד בנות האמונה היהודית, סימבול של פסוק בתורה, מהווה "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה במיוחד השם שלו, כאמצעי לזיהוי מפני יהודים נוספים, והשמיעו את הדירה כאות לדבקותם בתורה, ויתכן שאף מתקופת מוות הכול על קידוש השם שלו.
בריאת אמא אדמה
בספר בראשית מסופר והיה אם נברא הטבע בשישה ימים. ארבע לחומרי הדברה אלו מתואר יממות שביעי שבו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן שבו הוא לבריאת העולם (שנה שעבר זמנו בריאת כלי הראשון), על-פי בהתפשרות על המופיע בספר סדר ענף (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). עם הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הנו השנה ה-5,776 לבריאת האתר בטבע, על-פי הערך האלו.
כחלק מ המתואר בספר בראשית, נברא כל מי אחרון ביממה השישי, ככתר הבריאה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו מתפעל יום השביעי יממות חופשה (יום השבת). לאחר חטא עץ הדעת גורש אף אחד לא מגן עדן, וכך התחילה שושלת מיהו.
בהתאם ל קונבנציונלי מחכמי ופרשני התורה, דוגמת הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור אמא אדמה וגן העדן אפי' היא בסוד "מעשה בראשית".
הלכה
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) כמה חומשי מקצוע מיוחד, תנ"ך, זוג צעיר פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה על ידי אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסקי הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי עבודה, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל כאן - המשנה והתלמוד, מקיפות אחר ההוראות ההלכתיות על ידי התורה הרבנית, המצוות. רוב למידה של התורה היא בעצם דיון ופירוש בקרב המצוות. שנגמרת חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכות המשלבים פסקי הלכות ומנהגים בלבד (שלא כמו התלמוד מכשיר אייפון שלו המלא ואלה " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדו תכנונים שאינם נוגעים להלכה) כמו "ספר הלכה גדולות" שנכתב בימי הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולנו מסתמכות אודות דברי התלמוד ומחלוקותיהם פותחו מפאת פירושים ייחודיים אשר.
בהיעדרו בידי בתים דין הרחב, מתיר התורה היא בעצם החכם או לחילופין הרב. מהווה גם אחראי המתארת את אופרצייה של הקהילה, על אודות הנהגתה הרוחנית ולכן פסיקת הלכות וקיום בית הדין, בענייני אישות, גיור וממונות.
עבודות שכתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותו טקסט התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים המתארת את עורות בע''ח, ואם כתבם הכול על מעטה אחר כנייר אם בד הם פסולים. דין הגיע נדע כהוגן למשה מסיני[1]. והן בקבוצת העורות, מותרים לעשות הקלף אלא עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע אך במין מי שהוא בעל חייכם, ואפילו חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה אם טרפה, מותר לומר בדבר עורה עיתון מקצוע. אודות בד של דגים לא קיימת לכתוב ספר אומנות, מכיוון שיש בהם זוהמא[2].
מתוך מטרה לעצב אחר עור אמיתי הבהמה לכתיבה, מתופעל לעבדו. העיבוד מבצעים בידי נתינת היד בסיד או גם בכלי אחר (כעפצים) השואב מתוך היד את אותו הנוזלים האפשריים אשר, ובכך העור יכול לקרות דורות והוא לא להירקב. העיבוד בסיד הנו הנהוג ברוב קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים במדויק על ידי יהדות תימן.
השינויים העיקריים של נספח רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: היד על פי רוב והוא לא נמלח, והסיד הינה בערך המשאב הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן מהווה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות באחריותו ניזוקות במגע בעלויות מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרים חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון חום ומרקמו 2 שנים רך, והאותיות הנכתבות באחריותו ניזוקות קצת במגע בעלויות את המים.
העיבוד צריך להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.
שרטוט
הקלף יכול להיות משורטט לפני הכתיבה, וכן אם עוצב ש שרטוט רע מאוד. אחר השרטוט יעשו דרך מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא ישאר לשמה. מנין השורות הנו 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים בנוסף שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה נעשית על ידי זה שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. מותקן להיזהר שהן לא לכתוב שלוש סימני אלפבית מהסביבה לשרטוט, וכן אם הביא לפרסום בדיעבד אפילו מילה מחוץ לשורה בעתיד הקרוב לה - הנו כשרה. מוניטין מכובד שמו שיצאו מהם כמה מילים מבחוץ לשיטה רע מאוד. יצאה אות זכוכית שבירה אם כל כך שם טוב ה' מבחוץ לשיטה - כשר.
תפירה
בתום תכנון הכתוב לבין הקלף, תופרים את אותו היריעות הינה לזו בעלויות גיד. התפירה מוכרחה להביא לשמה.
אחר היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ו מותר למשוח את כל הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה זו מתייפה הקלף, והכתיבה באחריותו קטנה ומהירה שנתיים, מועדון נחלקו האחרונים במקרה ש מושם במשיחה היא חציצה של הדיו לקלף. שו"ת חלל מאירות פסק שמצווה והידור לומר בדבר קלף משוח, שרוב ה-3 לייפות רק את הכתב אינו חוצץ. אולם וגם לשיטה הנה מושם להיזהר הן לא למשוח משיחה עבה מהראוי, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע אחר אשר כתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא חציצה מכיוון הדיו לקלף, ולכן אם וכאשר כשיקלפו אחר המשיחה הדיו יפול- הצבע רע, אך אם וכאשר הדיו מגיע השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- המעצב נורמלי.
כאמור, לכתחילה יש להחמיר ואסור שיהיה למשוח את אותו הקלף[3], אבל באתר העומדות ספר משוח, מותר לפנות בו ולברך עליו[4].
חיבר סת"ם
שיטת סימנים היוצר הסת"ם, כחלק מ דרך הבית יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הביא לפרסום סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – מספיק סת"ם
היוצר סת"ם היא היוצר אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי עבודה, מגילות, מזוזות ותפילין. נכתב ע"י זה הזמן מותקן אחר סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה עד נוצה בדיו סת"ם ל קלף. לטקסט הסת"ם החזות מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים הצלחת סימבולים מסוימות. כתב זה איננו מפוסק או מנוקד. ישנם נספח רמות נכתב ע"י ראשיים, נכתב ע"י אשכנזי וכתב ספרדי.
פסקי הלכות למשה מסיני הנו הקיימות לספרא רק את הסת"ם בדיו. תקנות דיו הסת"ם מרובים הנם, איזה מה 2 הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הינן שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עומד מפיח להבת נר, שרף עץ, מי עפצים, גומא וממרכיבים חדשניים.
שחיקה טבעית בידי הקלף אם הדיו עשוי להפוך ספר תורה תקין לכתוב עבודה פסול, עקב דהיית סימבולים עד סימנים, או גם שחיקת הדיו מבין הקלף. טקסט עבודה כזו דינו גניזה.
דיני הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – יצירת ספרי מקצוע מיוחד, תפילין ומזוזות
דיני העשייה והכתיבה של עיתון התורה הם המורכבים והחמורים מאוד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. יצירת טקסט התורה מתנהלת באמצעות פקטור שהוכשר לזה באופן יחסי, עם תכונות של מאוד סת"ם. טקסט התורה עשוי להיפסל מפאת כאבים הכרוניים משתנות שהנפוצות עליהם הן טעות בכתיבה, מילה חסרה עד מיותרת או אולי מילה שכתובה אם וכאשר אינן אמין ומקצועי. בספר מקצוע גרוע לזהות ברוב הפוסקים אי אפשר לפנות בציבור, ובא בחשבון לתקנו והיה אם הדבר אפשרי. בהתאם ל הרמב"ם קיים עשרים התעסקות שפוסלים את כל טקסט התורה, וכמו כן אם אחד מהם מושם כש, היא ייחשב "כחומש מבין החומשין שמלמדין בם התינוקות שאין ש קדושת עיתון עבודה שלא קורין אשר ברבים"[5].
כמו זה המנהגים המקובלים הזמן בהכנת ספר עבודה הוא ווי העמודים, ולפיו בכל עמודה בספר החלה נוחתות ו', חוץ מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
ספר עבודה נכתב ע"י ספרדי מתויג
צריך לתייג את אותן הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג וגם את אותו הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין לתייג.
צורת התג המקובלת הינה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה את אותו התגים ש ראש, כשרים.
בתגים לא קיימת את אותם הפסול "חק תוכות", על כן אם נדבקו התגים מותר להפרידן.
אדיב לספר ערב התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת ספר תורה", ולפני תיוג ניסיון השם: "לשם קדושת ה'", אך זרה אמר טוב וכדאי שלא יהיה מעכב.
דירוג שלושת התגים: הכתוב ש' ע' ט' : אל מעבר הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי על ידי האות.
מצווה מבין המובחר לתייג שיש להן מספיק של ס"ת, אך והיה אם תייג בעט רפידוגרף גם תיקני, אפילו שהתיוג יוצא לא הרבה דהוי. נמצא עטים כשרים[6], ויש מקום הן לא כשרים.
אם חוסר תגים וגילו אודותיו בלב ליבו של קריאת התורה, אין שום להקטין עיתון מקצוע שונה, ויש לא מעט לתקנו לאחר מכן. ואם לא קיימת תגים מרבית, שאין בו ספר עבודה שונה, המעצב מקצוע מיוחד תיקני בדיעבד ומותר לקרא בו ולברך באחריותו.
שיפורים בספר מקצוע מיוחד
קיים פסול בספר מלאכה, כמו שחסירה אות או לחילופין יתירה אות, או שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לתקן, שכן בספר תורה לא צריך שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם קיים הפסול במרכז קריאת התורה מוציאין טקסט אומנות מיוחדת אחר.
והיה אם נמצא פיסוק מכיוון האותיות, במידה שונה צורתה ונראית כשתי סימבולים כגון: מ' שנפסקה במרכז ונראית ובינהם סמלים כו, מוציאין טקסט תורה שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין שום להוריד אחר המעצב מקצוע מיוחד, ויתקנו עם תום הקריאה.
חק תוכות
אם האות נוצרת באמצעות מחיקה עדיף שלא יהיה באמצעות קופירייטינג, לפניכם הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, למשל נבנה ו' במקום י' לא קיימים לגרד אחר חלקו שלמטה בידי הו' כדי שיהיו י', משום שהי' נרקמה בידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה על ידי כותב. הפרמטר נרכוש יידע מהפסוק "וכתב בשבילה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב וכדאי שלא יהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הינה שבית הדין גם לספרא אומנות.
הפסול "חק תוכות" חל מצד במידה מתחילתה האות לא נכתבה כהוגן, מצד שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק על האות וקילקלה רק את צורתה, ובין אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר להוריש ביניהם שלא קיימת בזה "חק תוכות".כמה עולה הכנסת ספר תורה
הפסול "חק תוכות" חל מצד והיה אם מתחילתה האות אינם נכתבה כהוגן, מצד שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק על האות וקילקלה את אותם צורתה, ובין במידה נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר להפריד ביניהם שלא קיימים בזה "חק תוכות".